נוירואדריכלות, קיימות והאטה

השבוע ביקרנו בחווה שנוהגת על פי עקרונות הפארמקלצ'ר. עקרונות של גידול מקיים ואחראי.

לכולנו יש מושג אינטואיטיבי מה זה בית מקיים - מקיים ברמה הסביבתית, ברמה האקלימית, ברמת החומרים, ברמת הצריכה... אבל קיימות היא מילה רחבה יותר. מדובר בעצם על אורח חיים שבוחר לנהוג בהחלטות אחראיות לטווח הארוך במובן הכי רחב של האספקטים השונים שמרכיבים את החיים.

וכאן נכנסת הנוירואדריכלות לתמונה. כאדריכלית השואפת לחבר בין הצרכים שלנו ברמה הפיזית, התחושתית, הרגשית והבריאותית לבין החלל הפיזי בו אנחנו שוהים, הראייה שלי היא עמוקה יותר ורחוקה יותר. הנוירוביולוגיה היא הכלי שלי להבין איך אנחנו חווים ומתרגמים את הגירויים הפיזיים בסביבה שלנו ואיך אנחנו יכולים ליישם את זה ברמת התכנון והעיצוב האדריכלי.

במאמר מרתק של עמית נויפלד, מוביל תנועת ההאטה הישראלית, הוא מדבר על עיצוב איטי. הוא פורש שם עקרונות שמתכתבים בד ובבד עם הרעיונות של הנוירואדריכלות ועם ההסתכלות שלי כאדריכלית על התפקיד של אדריכלות ועיצוב בחיינו.

תנועת ההאטה מדברת על המשאב הכי יקר שלנו, הזמן שלנו. ואיך אנחנו זונחים רעיונות שנשתלו בנו כמוקד תשומת הלב שלנו וחוזרים להתעסק בדינמיקות וביחסים שלנו עם העולם שסובב אותנו.

כחלק מהרעיון הזה, למרחבים שאנחנו נמצאים בתוכם, יש כמובן תפקיד עצום. דוגמא מקסימה שניתנה במאמר הייתה השוואה בין צעצועים של ילדים. כולנו מכירים את הצעצוע שעושה את עבודתו היטב בשלב הקנייה - מושך, ועושה קולות ומאוד צבעוני ואז תוך יום יומיים (במקרה הטוב) נזנח/ נשבר ובמקרה הכי גרוע גם נזרק. לעומתו, יש את הצעצועים הפשוטים והנייטרלים שנותנים לילד מקום ליצירתיות ולדמיון, שהולכים ומתפתחים עם הילד ומאפשרים לילד לחזור אליהם מחדש בכל פעם בתקופות שונות בחיים.

ההשוואה הזו מדוייקת ורלוונטית ביותר למוצר הזה שנקרא בית. זה לא משנה אם זה הבית שבו אנחנו חיים או המרחב שבוע אנחנו עובדים או לומדים. אנחנו בונים ומעצבים חללים לשימוש ארוך ואנחנו רוצים שזה יחזיק מעמד. אנחנו רוצים את זה גם מסיבות מקיימות - שיפוצים, הוצאות כספיות, ובזבוז רב של זמן ומשאבים רגשיים וגם מהרצון ליצור משהו מקיים לאורך זמן שישאיר לנו מקום. שישאיר לנו מקום להתפתח, שידע לענות על הצרכים המשתנים שלנו כבני אנוש, שלא מוכוון על ידי איזושהי טרנדולוגיה שתוך שבוע ימאס לנו ממנה, אלא מתוך חיבור עמוק לצרכים שלנו והשארה של פתח ואוויר להשתנות שטבועה בנו.

בתהליך המשותף שלי עם האנשים שבוחרים בי, הבחירות העיצוביות והתכנוניות שלנו לא נעשות סתם. אנחנו בוחרים באותה גישה של החלטות אחראיות לטווח הארוך שייטיבו איתנו בסיפוק הצרכים הפנימיים שלנו ויספקו לנו את התנאים האופטימליים לצמוח ולפרוח, לאורך זמן.

אין רלוונטי מכך בעידן שבו תרבות האינסטנט מקבלת תפנית, בתקופה שבה כולנו מחפשים את הדרך חזרה הביתה, לקרקע יציבה ובטוחה, לחממה שתספק את התנאים האופטימליים עבורנו, לבית שנוכל להעמיק בו שורשים פנימיים, למקום שייתן לנו אומץ לחשוב על עתיד...

אם מצאתם ערך בתוכן הנוכחי, אשמח שתעזרו לו להגיע לכל מי שימצא בו ערך

שלכם,

ליאור

צילומים מדהימים של טלי רז